<h1>תוספות רבינו פרץ — ביצה</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ביצה ט"ו ע"א] אלא בקשין. וכי [תימא], הא הכא משמע דדבר קשה אינו אסור משום כלאים, וה"נ משמע פרק בא לו [יומא ס"ט א'], דקאמר שהכהנים מקפלין בגדיהם תחת ראשיהם ופריך והא מתהני מכלאים ואמר רב אשי שאני בגדי כהונה דקשין הם. וקשה, דאמרי' בערכין [ג' ב'] והני כהנים הואיל ואישתרי כלאים גבייהו סד"א לא ליחייבו בציצית קא משמע לן, ומאי קאמר, הא לא לישתרי להו כלאים דשאני בגדי כהונה שהם קשין. וי"ל דהא דאמר קשין שרו, היינו דוקא בהצעה, דברכין ליכא אלא איסורא דרבנן ובקשין לא גזור, אבל בלבישה אף בקשין אסירי, ולהכי מייתי נמטא דנרש דקשה, ומשום הכי שרו. מיהו קשה, ד"שריא", משמע לגמרי, אף בלבישה. וי"ל דאין הכי נמי דשרו אף ללבוש, וכי תימא א"כ מאי מייתי מנמטא וגמדא דנרש, הא לא שרו מטעמא דקשין אלא בהצעה, וי"ל דהני מילי בכלאים שהם שוע טווי ונוז [נדה ס"א ב'] דאסירי מדאורייתא כשהן רכין, ומשו"ה בקשין אסירי בלבישה ובהעלאה ולא שרו אף בהעלאה, אבל לבדים דאפי' בלבישה לא אסירי אלא מדרבנן, כשהן קשין כגון נמטא וגמדא שרו אף בלבישה. והני פורפונטוי"ש שיש בה[ן] צמר, הואיל [ו]כשהן נקרעין הצמר יוצא דרך הקרע, שרו, אבל אם היו משימים חתיכות קטנות של בגד צמר בינתיים, ודאי אסירי.
